<h1>ספר הנייר הלכ' איסור והיתר</h1>
<h2>דף סד:</h2>
אסיר לבר ישראל למיכל כל דמא דבעירא או דחיה או דעופא, שנאמר [ויקרא ז'] וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה. ולכך נאמר בכל מושבותיכם לומר שנוהגים איסור אפילו בזמן הזה דליכא קרבנות. ויש בו כרת בין בטהורים [בין] בטמאים שנאמר [שם] ונפש אשר תאכל כל דם ונכרתה. דם שחיטה ונחירה ועיקור בין בחיה בין בבהמה ועוף בין טהורין בין טמאין חייב עליה, ודם הקזה שהנפש יוצאה בו כל זמן שמקלח, אבל דם הטחול ודם הלב ודם ביצים ודם דגים שכנסו במקום אחד ודם חגבים ודם התמצית כשהוא שותת אינו חייבין עליהם כרת. וכן דם של מהלכי שתים כגון אדם ושקצים ורמשים אינם אלא בלאו, לה"ג. וטעמא מפורש בת"כ ובכריתות. רק חזק לבלתי אכול הדם [דברים י"ב] אתא לדם היכא דפירש אבל היכא דלא פירש מותר. וטעמא דדם דאסיר משום קרב לגבוה.
<h2>דף עד:</h2>
אסיר לבר ישראל למיכל כל דמא דבעירא או דחיה או דעופא, שנאמר [ויקרא ז'] וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה. ולכך נאמר בכל מושבותיכם לומר שנוהגים איסור אפילו בזמן הזה דליכא קרבנות. ויש בו כרת בין בטהורים [בין] בטמאים שנאמר [שם] ונפש אשר תאכל כל דם ונכרתה. דם שחיטה ונחירה ועיקור בין בחיה בין בבהמה ועוף בין טהורין בין טמאין חייב עליה, ודם הקזה שהנפש יוצאה בו כל זמן שמקלח, אבל דם הטחול ודם הלב ודם ביצים ודם דגים שכנסו במקום אחד ודם חגבים ודם התמצית כשהוא שותת אינו חייבין עליהם כרת. וכן דם של מהלכי שתים כגון אדם ושקצים ורמשים אינם אלא בלאו, לה"ג. וטעמא מפורש בת"כ ובכריתות. רק חזק לבלתי אכול הדם [דברים י"ב] אתא לדם היכא דפירש אבל היכא דלא פירש מותר. וטעמא דדם דאסיר משום קרב לגבוה.
<h2>דף צז.</h2>
מין במינו נחלקו עליו רש"י ור"ת. שרש"י אומר דהלכה כר' יהודה דאמר מין במינו לא בטיל ואוסר במשהו במין שאינו מינו בנותן טעם וכמה ראיות הביאו גדולים עליהם השלום על דבריו. ור"ת חולק עליו ואומר דמין במינו בנותן טעם ובכל דבר חוץ מטבל ויין נסך, וכן מין בשאינו מינו כרבא דאמר [עי' פסחים ל' ע"א] חמץ בפסח דווקא במשהו אבל שאר איסורים שבתורה בנותן טעם. וכן בה"ג ובשאלתות פוסק בנותן טעם. ונשאל למר יהודאי גאון כמאן ס"ל והשיב דס"ל לרב כר' יוחנן ור"ל בר מחמץ בפסח שהוא במשהו לפי שיש בו כרת מה שאין כן בטבל ויין נסך דבדילי מיני' ובשלא מינו הוי בנותן טעם, וכן ר"ח וה"ג פסקו כר' יהושע בן לוי דאמר [חולין צ"ח ע"א] כל איסורין שבתורה אפילו במינו בס', וכן פסק רבינו יוסף טוב עלם, ונהגו העולם כר"ת דבין במינו בין שלא במינו בנ"ט, ומבררין הדבר ע"י גוי לנסות. ולדידן לא מחתינן נפשי' מספיקא אלא משערינן כל איסורין שבתורה בין במינו בין שלא במינו בס' חוץ מחמץ בפסח שהוא במשהו כרב, אבל שאר איסורין אפי' יין נסך בס'.
<h2>דף צז:</h2>
והחכם הבא להתיר איסור הבא בתבשיל על ידי ס', או כלי של איסור בקדירת היתר, צריך לחקור אם נתנו מים בקדירה מעת לעת משעת נפילת האיסור עד בא הקדירה לפניו להורות שפעמים שאין בקדירה רק מעט מים ואין במים או בתבשיל או בבשר ס' לבטל האיסור ואז הכל אסור, ונתינת מים שנתנו אחר נפילת האיסור אינו מעלה ומוריד, ועוד צריך החכם לחקור אם נשפכו או נתמעטו המים משעת נפילת האיסור עד שלא נשאל לו ויהיה קולר תלוי בצוארו. ואם הוא ספק אם יש ס', לדברי רש"י שפירש טעם כעיקר דרבנן הוי ספק דרבנן ולקולא, וחתיכות של היתר או הביצים או בשר או רוטב שנשאר יהא מותר, ולר"ת דטעם כעיקר דאורייתא הוי ספק דאורייתא ולחומרא ויאסר הכל מספק. אמנם רב אלפס פסק דטעם כעיקר כדברי רש"י. אבל אם החתיכות של היתר והמים בפנינו ואין אנו יודעין לשער ולמדוד אין זה ספק דרבנן שחכם יכול לברר, ודעת הטפשים אינו כלום. ואשכילך היאך משערינן ס'. יביא כלי מלא מים על כל גדותיו ויתלנו בשפתיו בחבל וכלי תחתיו ויקח הכף האסורה ויתחוב במים בכדי שתחב בקדירה ובמים אשר יפלו בכלי ישער כנגד מים אשר בקדירה שבה הבשר והרוטב וישער המים מעט בריוח מפני שהחבל שהוא בכלי בלע מעט מן המים שנפלו, כך פי' רשב"ם.
וטיפת חלב שנפלה על דופן הקדירה או בוליא"ה מן הנערים והיא אצל האש אם נפלה כנגד האש הנה היא נשרפת מיד ואינה אוסרת ואם שלא כנגד האור אך היא נגד הרוטב אם יש ס' מן הרוטב מותר ממה נפשך דאי מפעפע הרי יש ס' ואם אין מפעפע לא יאסור כלום. ואם נפלה שלא כנגד הרוטב והוא ריקן צריך ס' מן הרוטב [ומכל הריקן] שמא מפעפע ואם אין ס' אסור כי אותו ריקן נעשה נבילה. ואם עירה הרוטב מן הכלי יאסר לפיכך אם הניחו לצנן בלא נענוע מותר שהרוטב לא עלה כנגדו או ינקוב הכלי מתחת ויצא בלא נענוע בעודו חם, אמנם טוב להמתין עד שיצטנן לגמרי. כל זה לשון השר משאנ"ץ. רבינו יצחק אחיו בדאנפיירא בע"ש בין השמשות אפילו שלא כנגד הרוטב כשיש ס' מן הטיפה בכל הקדירה והרוטב.
וקדירה שנפל בה איסור חלב או נבילה משערינן אם יש ס' בו של היתר שהוא ס' ואחד בין הכל ויש ברוטב ובחתיכות ובקיפה שהוא בעין אז מותר הכל. ואם ימצא האיסור ישליכנו ואם נמחה הרי הוא בטל בס' מן הכל שהוא בעין אבל לא במאי דבלעה קדירה מהיתר. וקדירה של איסור שנתבשל בה היתר אם היא בת יומא התבשיל כולו אסור שאין בתבשיל כולו ס' לבטל כל הקדירה שהוא כחתיכה אחת של נבילה, ולא משערין כמה דבלעה אז האיסור תחילה דאין לעמוד על דבר זה. וקדירה של היתר שבשל בה איסור משערין בס', ולא נשער ס' כי אם בחתיכות וברוטב של היתר, ולא במאי דבלעה הקדירה מההיתר להרבות שיעורו. וכן בקדירה של איסור אם בישל בה היתר נשער ס' באיסור שהוא בעין אבל לא במאי דבלעה קדירה ודווקא בבת יומא, אבל בקדירה של איסור שאינה בת יומא התבשיל מותר דנותן טעם לפגם הוא, אבל לכתחילה אסור לבשל בקדירה אסורה שאינה בת יומא דגזרינן אטו בת יומא.
דיני כף חולבת, היכא שתחב כף של איסור מנבילה או איסור אחר בחתיכה של היתר צריך ס' ברוטב [ובחתיכות ובקדירה כפי שנכנס ברוטב] מן הכף [ולא כפי איסור הנבלע בכף כי כל מה שתחב מן הכף] ברוטב רואין כאילו הוא איסור וצריך ס' לבטלו. וכף חולבת שתחב בקדירה של בשר ותבשיל רותחת ויד סולדת אם הכף בת יומא צריך ס' בתבשיל ובבשר לבטלה מה שתחב בקדירה מן הכף ואז התבשיל והקדירה מותרין והכף אסורה שהיא בלועה מן בשר בחלב. ואם אין ס' הכל אסור. אמנם הכלי חרס מותר לתת בו פירות או להשתמש בו בדבר יבש או משקין צוננין. ואם הכף אינה בת יומא הקדירה והתבשיל הכל מותר אפילו אין בהן ס' אבל הכף אסורה שהיא בלועה מבשר בחלב, ואסור לתוחבה בקדירה של תבשיל מחלב גם לא בשל בשר אין לו לתוחבה לכתחילה אך בדיעבד שרי אבל בשל חלב אף בדיעבד אסור. ואין סברא לומר שנגעלה כשתחבה בתבשיל של בשר שהיה מעלה רתיחות.
<h2>דף ק.</h2>
ואיסור הקרוי בריה כגון דג טמא או עוף טמא או גיד הנשה כשהם שלמים ואפילו העוף או הדג מת אם נפלו תוך ההיתר אם מכיר יסירה וכשנתבשלו הטעם מתבטל בס', ואם אין מכירו אפילו באלף לא בטיל דבריה לא בטל, ודווקא כשהוא שלם קרוי בריה אבל מקצתם חתוכים אפילו ישנן כולם עם ההיתר בטלים בס'. ועוגה של חלה או חתיכה של בשר בחלב שאין בה ס' לבטל טיפה של חלב וכל דבר ראוי להתכבד אם נתערבו אפילו באלף לא בטיל ואם אינו מכירו כולן אסורות. ודווקא חתיכה של בשר שנתערבה לא בטלה בשאר חתיכות דראויה להתכבד, אבל טיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר ויש בה ס' לבטל הטיפה אם כן חשיבות דראוים להתכבד אינו מחמת האיסור הבלוע ובטלה ברוב ביבש ובצונן או בס' ואם נתבשלה עם חתיכות אחרות מותרות, דכמו כל דבר שרגילין למכור במניין כגון בצים של טריפה או נבילה או פירות של ערלה אפילו באלף לא בטיל, ואם החתיכות היתר נאסרת מחמת בליעת איסור אחר בטלה בשאר חתיכות כיון שאין אסורו מחמת איסור כי אם מחמת בליעת איסור, ולא דמי לחתיכת בשר בחלב דכל דבר היתר בפני עצמו ולא בטיל כי נתערבו. וביצה כשירה שנאסרה מחמת בליעת אסור ונתערבה עם אחרות צ"ע אם קרוי דבר שבמניין. והשתא פי' דבריה או דבר שבמניין או ראוי להתכבד דאפילו באלף לא בטיל ואם פירש אחד מן התערובת ר"י בר' שמואל אוסר.
והחכם הבא להתיר יזהר אם בא להתיר דבר שהוא ספק ספיקא שכן הוא הלכה דמותר, ישים על לבו אם הספק הראשון הוא ספק דאורייתא והוא בריה או דבר שבמניין כגון ביצה או חתיכה ראוייה להתכבד ונתערבה באחרות הכל אסור ואף באלף לא בטיל, כגון תרנגולת וביצה ובהמה בלא העור אפילו היא חיה שראוין להתכבד והם ספק טריפה, או חתיכה שנאסרה מספק וכן כולם, ונתערבו עם אחד של היתר כיוצא בהן דהשתא הוי כל אחד ספיקא דאורייתא או כגון שלא נתערבו ברוב, אם נתערב אחד מהם כולן אסורות כדין דבר שבמניין ולא בטל כמו אם נתערב ודאו של איסור. אבל אם האיסור נתערב תחילה בשנים דמדאורייתא בטל ברוב ומותר, אבל מדרבנן אסור משום דבר שבמניין, אם נפל אחד מהתערובת ברוב הכל מותר מטעם ספק ספיקא. אבל חתיכה שנאסרה מחמת בשר בחלב או נבילה ונתערבה הכל אסור לפי שהאוכל ממנה לוקה, אבל חתיכה שנבלעת מאיסור אחר ואין בה ס' לבטל האיסור הבלוע אם נתערבה באחרות הכל מותר דאינו קרוי דבר חשוב שהאוכל ממנה אינו חייב עד שיאכל כזית מן האיסור בכדי אכילת פרס ואין איסור הבלוע דבר שבמניין לאסור בכל שהוא, כל זה לשון רבי' ברוך. דין בטול ברוב בנתערב איסור בהיתר בדבר היבש. מעשה בא לפני ר"י על ישראל שהיו לו רגלי בהמות בבית טבח גוי והיו הרוב חתומין [ומקצת אינן חתומים] והביאום ושכחו וערבו כולם ולא הובררו ולא רצה רבי' להתיר [מספק ספיקא], ספק אם נתחלפו אם לאו, ואת"ל שנתחלפו הרי נתבטלו בס' ברוב הכשר ואעפ"י [כן] לא רצה להתיר כיון דליכא בטול ברוב דהוי כל שדרכו לימנות. עוף טמא אפילו באלף לא בטיל ובמרוסק איברים בטיל ברוב. עוף טהור שנטרף או נעשה נבילה אינו קרוי בריה ובטל ברוב.
חתיכה ראוייה להתכבד שנבלעה מאיסור בטילה ברוב ביבש ובתבשיל בס' ואינה קרוי' בריה. אבל חתיכת נבילה או שנאסרה מבשר בחלב הואיל וראוייה להתכבד אינה בטלה.
מעשה בא לפני רש"י בתרנגולת נבילה שלא היתה עדיין מלוגה איקאלדיי"ר בלעז ונתערבה בכשרות והתירה משום דכמו שהיא אינה ראוייה להתכבד, והביא ראייה מזבחים [ע"ב ע"א] גבי שור הנסקל שנתערב באחרים ופריך ונבטליה ברובא ולא משני דהוי דבר הראוי להתכבד בשעה שנתערב, כן פסק ריב"א. איסור הניכר ורוב שאצלו היתר כשנמצא ביד גוי או קטן הלך אחר הרוב דליכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע כיון שהאיסור ניכר, אלא במעורבת דאפילו פירש אחד מהם אסור שמא יקח מן הקבוע. ומעשה בא לפני ר"ת בזאב שדרס בהמה אחת ונתערבה באחרות והתירם מטעם כל דפריש מרובא פריש דודאי גבי קדשים אוסר בפרק התערובות [ע"ג ע"ב] משום שמא יבואו עשרה כהנים ויקריבום בבת אחת, ובקדשים החמירו אבל בחולין מותר. ובשאלתות דרב אחאי אוסר גזירה שמא יקח מן הקבוע, אבל אם פירש אחד מהאחרים ודאי מתירין דיש לומר שהאיסור ברוב נשאר. ומעשה בא לפני רבינו יהודה בכבש שנמצא טריפה בריאה ונתערב הכבש באחרים וכבר קנו מן הטבח כל אחד שלו והוליכום בביתם והתירם דליכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע דכבר נסתלק הקביעות, וכי אמרינן [כתובות ט"ו ע"א] כל קבוע כמחצה על מחצה דמי דווקא כשהאיסור ניכר וידוע לבדו [ורוב ההיתר ידוע לבדו] ואם לקח ואינו יודע מאיזה מהם לקח אסור, אבל דבר המעורב שאין ידוע בין איסור להיתר לשם אין לומר כל קבוע אלא הכל מותר אם רוב היתר מין במינו בס' ותרומה בק"א וערלה בק"ק, ואם אינו מינו הכל בטל בס' ואפילו תרומה וערלה. ומסקנא דמילתא אם נתערב איסור בהיתר במינו ביבש בטל ברוב אפילו מדרבנן, והטעם מפני שטעם של איסור אין יכול להיות ברוב אלא כשבשלו יחד, הלכך בדבר יבש שאין איסור נבלע בהיתר בטל ברוב אפילו מדרבנן מדפריך גבי גיד הנשה [ק' ע"א] וליבטיל ברובא ומתרץ גיד בריה הוא. וכן חתיכה הראוייה להתכבד ולא בטלה, ואם נתבשלה חתיכה קטנה של איסור עם חתיכות של היתר אם אין מכירו בטל ברוב חתיכות כי על חתיכה של איסור שנתבשלה בשל היתר פריך ונבטיל ברובה. אבל אם מכיר חתיכת האיסור יסירנה ויצטרף בחתיכות וברוטב ס' לבטל המחוי פורוי בלעז בתבשיל מן האיסור, דאין בטל ברוב דבר שנתערב ונבלע ונמחה בהיתר רק דבר שהוא בעין. וכן חלב של איסור שנתערב בשל היתר או יין ביין שנגע בו גוי דאין אסור במשהו רק מה שנתנסך לפני ע"ז אבל מגע גוי בס', אבל מין בשאינו מינו צריך ס' בהיתר ואם מכירו יסיר האיסור והמיחוי צריך ס' ואם אינו מכירו שנפרר בחתיכות קטנות בטל בס' והכל מותר, ואין צריך להסיר אחת לא במין במינו הבטל ברוב ולא בשאינו מינו הבטל ובדבר היבש, דבתרומה צריך להרים אחת ממאה מפני גזל כהנים אבל בחולין אין צריך להרים.
כשהחכם בא להתיר כף של היתר שהיה נתון בכלי האסור ובא להתירו מחמת שלא עשו בקדירה דבר חם תוך מעת לעת, או פעמים כבר יש שבוע, צריך לו לחקור אם הוחם בכלי מים לבדם תוך מעת לעת שעשו בו [האיסור] דכך [שוה] המים לבדם כמו אסור עצמו, דכל המים נעשו נבילה כיון שלא היו ס' לבטל פליטת האיסור, שבכל הקדירה יש לשער, וחזרו ונבלעו. ודווקא כשהקדירה בלועה מאיסור אז המים נעשו נבילה, אבל אם הקדירה בלועה מבשר היתר ובתוך מעת לעת מהמים בשל בה חלב או איפכה הכל מותר דאין חמימות המים משוים לה כמעת לעת של בשר שהרי היו היתר וכשחזרו ונבלעו בכלי לא נבלעו רק מעט מן טעם הבשר שנפלט מן הכלי, ועוד עשר ידות חזר ונבלע בקדירה מן המים שהיו היתר בהיתר ממה שנבלע מן הפליטה שפלט הכלי ע"י רתיחת המים. ועוד דהא איכא ג' נותני טעם וכולן דהיתר, הראשון בכלי ומן הכלי למים ומן המים חזרו ונבלעו בו הרי ג' נותני טעם והכל היתר בהיתר, וכל שכן אם הוחמו מים הרבה פעמים ואיכא נותני טעם טובא ומותר.
טיפת חלב שנפלה בקדירה של בשר משערין בס' והכל מסייע לבטל הטיפה מאחר שלא נגעה הטיפה במקום מגולה, אבל נפלה על בשר ואין בה ס' לבטלה גם אין שם רוטב, אע"ג שאותה נעשית נבילה ואסורה א"ה אינה אוסרת חתיכות הנוגעות בה מאחר שהן ביובש, ואפילו כולם חמות מאחר שאינה אסורה מחמת עצמה רק מן האיסור הנבלע בה, אבל אם היה החתיכה אסורה מחמת עצמה כמו חתיכה מנבילה אם היא חמה ונוגעת לשאר חתיכות חמות אסורות האחרות אף בלא רוטב. ואם החתיכה שנפלה עליה הטיפה מקצתה תוך הרוטב ומקצת חוץ לרוטב אך מצטרף הכל מסייע לבטל טעם האיסור ואינה נעשית נבילה ובטל בס' מן האיסור שנפל. חתיכה הנאסרת מחמת טיפת חלב שנפלה עליה או מחמת איסור אחר ונתחבה בקדירה היא עצמה נעשית נבילה ובעינן ס' מן החתיכה ולא סגי בס' מן הטיפה שנבלע בה. ודלא כרבי' אפרים מראגינשבורק שפירש דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב דשניהם היתר זה בלא זה וא"כ כשיצטרף חצי זית מזה וחצי זית מזה ואכלן חייב משום בשר בחלב דשניהם היתר זה בלא זה וא"כ כשצורף חצי זית מזה וחצי זית מזה ואכלן חייב משום בשר בחלב מאותו זית לבד, אבל איסור שנתערב בהיתר שאין האוכלו חייב עד שיאכל כזית מן האיסור בכדי אכילת פרס דאין ההיתר מצטרף לאיסור אם אותה חתיכה נתחבה בקדירה ברוטב עם שאר חתיכות לא יהא צריך ס' רק מהאסור המעורב, ואעפ"י שהחתיכה לעולם אסורה ואיפשר לסוחטו הלכה דאסור שאין שם בה ס' מן האיסור הבלוע, מ"מ הרוטב ושאר חתיכות מותרות אם יש בה ס' מן האיסור הבלוע דאינה נעשית נבילה לאסור האחרות. ואעפ"י שכמה ראיות הביא לדבריו כבר נחלקו עליו גדולי צרפת ודחו ראיותיו ואין לעשות מעשה כדבריו במקום שנהגו אם לא להפסד מרובה מאד, רק יש לאסור כל הרוטב והחתיכות אם אין בהן ס' מן החתיכה עצמה כולה, וכן מנהג.
<h2>דף קח.</h2>
וטיפת חלב שנפלה על דופן הקדירה או בוליא"ה מן הנערים והיא אצל האש אם נפלה כנגד האש הנה היא נשרפת מיד ואינה אוסרת ואם שלא כנגד האור אך היא נגד הרוטב אם יש ס' מן הרוטב מותר ממה נפשך דאי מפעפע הרי יש ס' ואם אין מפעפע לא יאסור כלום. ואם נפלה שלא כנגד הרוטב והוא ריקן צריך ס' מן הרוטב [ומכל הריקן] שמא מפעפע ואם אין ס' אסור כי אותו ריקן נעשה נבילה. ואם עירה הרוטב מן הכלי יאסר לפיכך אם הניחו לצנן בלא נענוע מותר שהרוטב לא עלה כנגדו או ינקוב הכלי מתחת ויצא בלא נענוע בעודו חם, אמנם טוב להמתין עד שיצטנן לגמרי. כל זה לשון השר משאנ"ץ. רבינו יצחק אחיו בדאנפיירא בע"ש בין השמשות אפילו שלא כנגד הרוטב כשיש ס' מן הטיפה בכל הקדירה והרוטב.
טיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר ואין שם ששים של היתר באותה חתיכה לבטל הטיפה, החתיכה עצמה נעשית נבילה. ואם היא בקדירה עם שאר חתיכות ומקום שנפל שם מגולה מרוטב וכל החתיכה מגולה אם אח"כ תחב חתיכת הבשר אשר עליה הטיפה תוך הרוטב צריך ס' מכל החתיכה בין בקדירה בין ברוטב בין בבשר שעל ידי הרוטב מתפשט האיסור מחתיכה לחתיכה. ושמעינן מהכא דחלב מפעפע בכל החתיכות דאי במקצת לא היה צריך ס' לבטל רק מקום מגע הטיפה.
טיפת חלב שנפלה בקדירה של בשר משערין בס' והכל מסייע לבטל הטיפה מאחר שלא נגעה הטיפה במקום מגולה, אבל נפלה על בשר ואין בה ס' לבטלה גם אין שם רוטב, אע"ג שאותה נעשית נבילה ואסורה א"ה אינה אוסרת חתיכות הנוגעות בה מאחר שהן ביובש, ואפילו כולם חמות מאחר שאינה אסורה מחמת עצמה רק מן האיסור הנבלע בה, אבל אם היה החתיכה אסורה מחמת עצמה כמו חתיכה מנבילה אם היא חמה ונוגעת לשאר חתיכות חמות אסורות האחרות אף בלא רוטב. ואם החתיכה שנפלה עליה הטיפה מקצתה תוך הרוטב ומקצת חוץ לרוטב אך מצטרף הכל מסייע לבטל טעם האיסור ואינה נעשית נבילה ובטל בס' מן האיסור שנפל. חתיכה הנאסרת מחמת טיפת חלב שנפלה עליה או מחמת איסור אחר ונתחבה בקדירה היא עצמה נעשית נבילה ובעינן ס' מן החתיכה ולא סגי בס' מן הטיפה שנבלע בה. ודלא כרבי' אפרים מראגינשבורק שפירש דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב דשניהם היתר זה בלא זה וא"כ כשיצטרף חצי זית מזה וחצי זית מזה ואכלן חייב משום בשר בחלב דשניהם היתר זה בלא זה וא"כ כשצורף חצי זית מזה וחצי זית מזה ואכלן חייב משום בשר בחלב מאותו זית לבד, אבל איסור שנתערב בהיתר שאין האוכלו חייב עד שיאכל כזית מן האיסור בכדי אכילת פרס דאין ההיתר מצטרף לאיסור אם אותה חתיכה נתחבה בקדירה ברוטב עם שאר חתיכות לא יהא צריך ס' רק מהאסור המעורב, ואעפ"י שהחתיכה לעולם אסורה ואיפשר לסוחטו הלכה דאסור שאין שם בה ס' מן האיסור הבלוע, מ"מ הרוטב ושאר חתיכות מותרות אם יש בה ס' מן האיסור הבלוע דאינה נעשית נבילה לאסור האחרות. ואעפ"י שכמה ראיות הביא לדבריו כבר נחלקו עליו גדולי צרפת ודחו ראיותיו ואין לעשות מעשה כדבריו במקום שנהגו אם לא להפסד מרובה מאד, רק יש לאסור כל הרוטב והחתיכות אם אין בהן ס' מן החתיכה עצמה כולה, וכן מנהג.
<h2>דף קט.</h2>
מין במינו נחלקו עליו רש"י ור"ת. שרש"י אומר דהלכה כר' יהודה דאמר מין במינו לא בטיל ואוסר במשהו במין שאינו מינו בנותן טעם וכמה ראיות הביאו גדולים עליהם השלום על דבריו. ור"ת חולק עליו ואומר דמין במינו בנותן טעם ובכל דבר חוץ מטבל ויין נסך, וכן מין בשאינו מינו כרבא דאמר [עי' פסחים ל' ע"א] חמץ בפסח דווקא במשהו אבל שאר איסורים שבתורה בנותן טעם. וכן בה"ג ובשאלתות פוסק בנותן טעם. ונשאל למר יהודאי גאון כמאן ס"ל והשיב דס"ל לרב כר' יוחנן ור"ל בר מחמץ בפסח שהוא במשהו לפי שיש בו כרת מה שאין כן בטבל ויין נסך דבדילי מיני' ובשלא מינו הוי בנותן טעם, וכן ר"ח וה"ג פסקו כר' יהושע בן לוי דאמר [חולין צ"ח ע"א] כל איסורין שבתורה אפילו במינו בס', וכן פסק רבינו יוסף טוב עלם, ונהגו העולם כר"ת דבין במינו בין שלא במינו בנ"ט, ומבררין הדבר ע"י גוי לנסות. ולדידן לא מחתינן נפשי' מספיקא אלא משערינן כל איסורין שבתורה בין במינו בין שלא במינו בס' חוץ מחמץ בפסח שהוא במשהו כרב, אבל שאר איסורין אפי' יין נסך בס'.
הלב קורעו קודם ואחר בישולו ומותר, פי' ר"ת וכוותיה קיימא לן דלאחר בישולו ר"ל לאחר צלייתו, וא"כ דכשנמלח או נצלה עם דמו קורעו לאחר בישולו ומותר דמה שבלע נופל לארץ, אמנם יש מצריכים בעוף שנצלה או נמלח הלב ודמו עמו דצריך קליפה סביב מקום הלב מעט ואוכלין הבשר וזורקין הלב. וכנתבשל הלב בקדירה שמה שפלט מדם נשאר בקדירה הלב עצמו אסור שנתבשל בדם חללו, אבל העוף כולו מותר דאין לך עוף שאין לו ס' מדם הלב ומותר כל השאר ובבשר העוף וברוטב יש ס' לבטלו. וכן כשהוא דבוק בחתיכה אחת כל השאר מן החתיכה ושאר כל הבשר והרוטב מצטרף לבטל דם הלב לבד, וכשהוציאו החתיכות ונתנום בקערה והם חמות ונוגעות אל אותה חתיכה שהלב דבוק בה, החתיכה שהלב דבוק בה אם אין בה ס' לבטל הדם אסורה והשאר מותרות דמאחר שאין חתיכת הלב אסורה מחמת עצמה אלא מחמת דבר אחר אין איסורו נפלט מחתיכה לחתיכה אלא ע"י רוטב וכאן שהאיסור הנבלע בחתיכה אינו יכול לפלוט כי אם על ידי רוטב אינו אוסר שאר החתיכות כדפי' לעיל. אבל כשהחתיכות נתונות בעיסה שהעוף מנותח ונתונות החתיכות בעיסה הנקרא מולייתא פאשטייר בלעז אותה חתיכה שהלב דבוק בה אסורה כולה ומוליך הדם על ידי השמנונית בחתיכה הסמוכה לה ואין בהן ס' לבטל החתיכה שכבר נעשית נבילה, והוא השמנונית מפעפע מעט מעט בתוך העיסה ונאסרו תחילה שתים או שלש חתיכות הסמוכות לה ואין שם כדי לבטל בס' כל אחת אוסרת חבירתה, ואם העוף שלם הרי הוא בטל בס'.
<h2>דף קט:</h2>
הכחל אוברא בלעז קורעו ומוציא חלבו לא קרעו אינו עובר עליו ומותר, ותניא כלישנא קמא דרב כחל שבשלו בחלבו מותר היכא דבשליה לחודיה בלא קריעה, ודקא' בגיד הנשה [צ"ז ע"ב] כחל בס' וכחל מן המניין היכא דלא קרעיה ובשליה בהדי בשר, והיכא דקרעיה לכחלא וחתכי' ומלחיה ושדייה בהדי בשר בקדירה לכתחילה לא לשדי ואי שדייה שרי, ע"כ לה"ג, מכאן ואילך לשון רבינו שמשון משנץ ורבינו ברוך. דין כחל לשיטת רש"י ע"ה. כחל בקריעה אחת די לצלי ואם לא קרעו כלל [וצלאו כמות שהוא] מותר [בדיעבד, ואם קרעו שתי וערב וטחו בכותל] מותר לבשלו בקדירה עם בשר, ולפי' ר"ת בין לצלי בין לקדירה מותר בקריעה אחת אפי' לכתחילה ובלא בשר, ואם רוצה לבשל עם בשר קורעו שתי וערב וטחו בכותל ומותר אף לכתחילה, [אבל] אם לא קרעו כלל בין לקדירה בין לצלי אסור, ואם לא קרעו אלא קריעה אחת ובשלו בהדי בשר שרי בדיעבד כלישנא קמא דרב, הרי שרש"י מתיר ומיקל בדבר יותר מר"ת, שרש"י מתיר כחל שלא נקרע כלל ונצלה כמו שהוא מותר בדיעבד, ור"ת אוסרו כיון שלא נקרע כלל, ור"ת מיקל בשני דברים שמתיר לבשל הכחל לכתחילה בקריעה אחת בלא בשר, ועוד מתיר בקריעה אחת בדיעבד בנתבשל בהדי בשר, ורש"י אינו מתיר לא זה ולא זה, ומסקנא דמילתא לא יצלה אדם כחל אם לא בקריעה מועטת ולא יבשלנו עם בשר בשום עניין אף בקריעה וטיחה. ואם בשלו עם בשר בקדירה הבשר מותר בס' בין החלב שבו, ובשר הכחל מסייעו והקדירה והתבשיל גם הם מותרים, אבל הכחל מיהא אסור לפי שנבלע החלב וטעמו בגומות, ולקדירה בלא בשר או במולייאתא פאשטיי' בלעז לכתחילה די בקריעה אחת מועטת, והקדירה מותרת לבשל בשר. וכחל שנצלה או נתבשל בלא בשר מותר לחותכו לכתחילה בסכין שחתכו בו בשר כמה פעמים ביום, או מותר ליתן הכחל רותח בקערה שנתן בה בשר כבר, אך לצלותו בשפוד עם בשר אסור דלדידן אין חילוק בין למעלה בין למטה, ומי שרוצה להחמיר בשפוד של כחל שלא נקרע רק קריעה אחת יחמיר, וגם שלא לבשל בשר בקדירה שנתבשל בה כחל [יחמיר], אבל אם נקרע שתי וערב היטב אין צ"ל שמותר לצלות אחריו בשפוד וגם בקדירה אחריו, ע"כ לשון השר זצ"ל. וגם מצאתי בשם ר"ת ובשם ר"י בר' אברהם כן. גם כתב ריב"א. כחל שנמלח עם בשר מופרד מן הירך מותר בדיעבד, אך לכתחילה יש ליזהר דשמא גם כן נאמר דמליח כרותח ואולי החתיכה עצמה נעשית נבילה ואין בהן ס' לפעמים, ואם דבקה לירך ונמלחה יש לחוש והמחמיר יבורך, עכ"ל.
<h2>דף קי:</h2>
הכבד כולו דם והתירו הקב"ה כדאמ' [ק"ט ע"ב] אסר לנו דמא שרא לנו כבדא, (ותניא) [ותנן] הכבד אוסרת ואינה נאסרת שתמיד היא טרודה לפלוט ואין בולעת כשהיא מבושלת לבדה. וכבר נחלקו גדולי עולם רש"י ור"ת בן בתו, שרש"י מתיר לבשלו במליחה לבדו, ומצריך לצלותו אף לאחר מליחה לתתו בקדירה עם בשר. ור"ת מפרש דבמליחה סגי אפילו בקדירה עם בשר ובלא בשר אפי' בלא מליחה, ומסקנא כך היא דקיימא לן כרש"י דלקדירה אין נותנין אותו לבדו עד שנמלח והודח. ושיעור המליחה כדי צלייה. אבל בקדרה עם בשר צריך לקרעו שתי וערב וחותכה למטה מן הסמפונות ואחר צולהו כמאכל בן דרוסאי ומדיחו היטב ונותנו בקדירה של בשר. וגם לטגנו במחבת אחר הצליה מותר שכבר פלט על ידי האש [קי"א ע"א]. ובשפוד שרגילין למולחו אסור לצלות בשר עמו כלל בין לעיל בין לתחת לדידן שתמיד מתהפך השפוד. ואם עשה, הבשר אסור והכבד מותר, גם השפוד אינו אסור, ובדיעבד נמי אסור. וכן הדין בכחל דמאחר שהכבד עצמו מותר על ידי צליה א"כ הרי הוא כמו בשר וזה דבר פשוט לרבים, ואם נצלה הכבד בתרנגולת לא סגי בקליפה אלא כולו אסור שאין לו מקום פנוי לפלוט הדם שתוך הכבד ודאי אוסר דלא אמרינן כבולעו כך פולטו כאן שיש לו שפע דם ונתבשל פשיטא דאסור. [ע"ב] ובי דוגי הוא כלי שנותנים תחת הצלי הנקראת ליקא פרייא אסור לקבל תחתיו אפילו שנמלח קודם הצלייה והודח לפי שדם שלו מרובה וזב תמיד. אבל תחת בשר מותר לתת בי דוגי אחר שנמלח והודח, אבל בלא מליחה יש להחמיר אף על ידי נתינת מעט מלח בבי דוגי כדי שיהא הדם נגרר אל המלח תוך דופני הכלי שאין אנו בקיאין בזה.
<h2>דף קיא:</h2>
וצריך ליזהר שלא יאפה עוגה קטנה בצד מולייתא פן יבוא לאוכלה בחלב, וכן בצד פלאדון בלעז, ואם אפה אסור לאוכלה אפילו במלח, ולא תחת כלי שקורין טראפא ואפילו לא יגעו זה לזה דהאי מפטם האי, ואין להתיר מטעם נותן טעם בר נותן טעם דרוב פעמים יוצא שמנונית מן הפלאדין ונוגע אל העיסה ונאסר הכל. ובתנורים שלנו שהם גדולים ורגילין הגוים לאפות פאשטייר של נבילה נר' דאין אסור לישראל לאפות בה דבר שירצה דאפילו למ"ד ריחא מילתא היא ונימא דכוותיה קי"ל, ה"מ בתנורים שלהם שהריח אין לו מקום רחב להתפשט, אבל שלנו שהם גדולים אז הולך הריח דרך פיו ויוצא דרך חופא. אמנם צריך להרחיק מן האיסור שלא יפעפע השמנונית אל הלחם או אל הנזיד מהישראל, והמחמיר לא הפסיד, לשון השר.
וקערות חולבות שהודחו במחבת של בשר או איפכא והמחבת על האש אם שניהם בני יומן אסור הכל, ואם האחד בן יומו ואחד אין בן יומו הכל מותר בין קערות בין מחבת דהא איכא ג' נותני טעם מן הבשר למחבת ומן המחבת למים ומן המים לקערות ולא קבלו כ"א מעט טעם שני, וקערות של בשר בני יומן שהודחו בכלי ראשון שאינו בן יומו במים רותחים עם קערות חולבות שאינן בני יומן דקודם שהוחמו המים נגעו זה לזה א"כ יש ג' נותני טעם וכולן דהיתר אז מותר, אבל אם נתן האחד של חלב שאין בן יומו תוך המחבת מעלה רתיחות מלאה קערות משל בשר בני יומן האחרות אסור שמים כבר היו אסורות ומלאות מפליטת קערות של בשר, אבל אם יש ג' נותני טעם כדפי' הכל מותר. וביצים שנתבשלו תוך מחבת חולבת בת יומא מותר לתתם במולייתא שקורין פאשטייר או איפכא. קיטנית שקורין פויי"ש או פובייאש וכיוצא בהן שבשלם בקדירה חולבת בת יומא מותר לאוכלן בקדירה של בשר או איפכא ואפילו הקדירה או הקערות בני יומן הכל מותר ואפילו כשקיטנית חם. דגים שעלו בקדירה של בשר והאחד רותח ונתבשלו בקדירה של בשר מותר לאוכלן כשהן חמין בכותח, וכן קערות שאכלו בהן רוטב רותח של בשר היום והודחו במים רותחים במחבת חולבת שאינה בת יומא הקערות פשיטא שהן מותרות שלא קלטו רק טעם חלב מכלי שהוא לפגם, המחבת נמי מותרת לבשל בה חלב מיד משום ג' נותני טעם בר נותני טעם מהבשר לקערה ומקערה למים ומהמים למחבת ואכתי של היתר כיון שאינן בן יומן. ודווקא כשהקערות מקונחות משיורי המאכל קודם שהודחו במחבת שאין במים רק פליטת טעם של היתר, אבל אינן מקונחות המחבת אסורה והקערות מותרות דטעם המחבת פגם הוא. ירקות ששלקם במחבת חולבת מותר לתתם בתבשיל של בשר, רבינו ברוך.
כשהחכם בא להתיר כף של היתר שהיה נתון בכלי האסור ובא להתירו מחמת שלא עשו בקדירה דבר חם תוך מעת לעת, או פעמים כבר יש שבוע, צריך לו לחקור אם הוחם בכלי מים לבדם תוך מעת לעת שעשו בו [האיסור] דכך [שוה] המים לבדם כמו אסור עצמו, דכל המים נעשו נבילה כיון שלא היו ס' לבטל פליטת האיסור, שבכל הקדירה יש לשער, וחזרו ונבלעו. ודווקא כשהקדירה בלועה מאיסור אז המים נעשו נבילה, אבל אם הקדירה בלועה מבשר היתר ובתוך מעת לעת מהמים בשל בה חלב או איפכה הכל מותר דאין חמימות המים משוים לה כמעת לעת של בשר שהרי היו היתר וכשחזרו ונבלעו בכלי לא נבלעו רק מעט מן טעם הבשר שנפלט מן הכלי, ועוד עשר ידות חזר ונבלע בקדירה מן המים שהיו היתר בהיתר ממה שנבלע מן הפליטה שפלט הכלי ע"י רתיחת המים. ועוד דהא איכא ג' נותני טעם וכולן דהיתר, הראשון בכלי ומן הכלי למים ומן המים חזרו ונבלעו בו הרי ג' נותני טעם והכל היתר בהיתר, וכל שכן אם הוחמו מים הרבה פעמים ואיכא נותני טעם טובא ומותר.
וסכין חולב אסור לחתוך בו שומין ובצלים שרוצים [לאוכלם] עם בשר שהם חריפין ודמו לצנון ואסור פעמים השמנונית קרוש על הסכין ונבלע בחורפיה, ואם שגג וחתך לא סגי בהדחה, ואם נתנה בקדירה של בשר רותחת צריך ס' לבטל טעם הסכין הבלוע בירק דאינו רק מעט, ובשאר ירקות לתבשיל אין לחוש. ובסכין של גוי צריך ס' מכל הצנון או השומין או הבצלים. כד של חלב שהוא בתיבה אסור להניח אצלו כד של מלח פן יפול מן החלב אל המלח ולא ירגיש וימלחו בו קדירה של בשר, אבל כד של בשר מותר לתת בתיבה אצל כד של חלב דאינשי זהירי ובדילי מיניה, אבל כד של חומץ או של בוסר או יין אצל חלב או של בשר אין לחוש לפי שמתבטל טעם החלב או הבשר במשקה אבל במלח נראה ומתייבש והוא בעין, וסכין חולב ורוצה לחתוך בה צונן בשר או פת וכן איפכא צריך נעיצה י' פעמים בקרקע אם אין בו גומות, ואם יש בו גומות ישפשפנו באבן רך או בפחם כדי שיכנס בגומות. וה"מ לחתוך צונן, אבל לחתוך רותח פסק ר"ת דסגי בהגעלה, ודווקא בסכין קטן אבל סכין גדול שדרך לצלות בו בשר צריך ליבון, אבל סכין של גוים צריך הגעלה אף לדבר צונן אם ידוע שנתייש' הרבה בבית הישראל, ע"כ דברי רבי' ברוך בתו' ב"ש אומרי'.
<h2>דף קטז:</h2>
אסיר לבר ישראל למיכל כל דמא דבעירא או דחיה או דעופא, שנאמר [ויקרא ז'] וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה. ולכך נאמר בכל מושבותיכם לומר שנוהגים איסור אפילו בזמן הזה דליכא קרבנות. ויש בו כרת בין בטהורים [בין] בטמאים שנאמר [שם] ונפש אשר תאכל כל דם ונכרתה. דם שחיטה ונחירה ועיקור בין בחיה בין בבהמה ועוף בין טהורין בין טמאין חייב עליה, ודם הקזה שהנפש יוצאה בו כל זמן שמקלח, אבל דם הטחול ודם הלב ודם ביצים ודם דגים שכנסו במקום אחד ודם חגבים ודם התמצית כשהוא שותת אינו חייבין עליהם כרת. וכן דם של מהלכי שתים כגון אדם ושקצים ורמשים אינם אלא בלאו, לה"ג. וטעמא מפורש בת"כ ובכריתות. רק חזק לבלתי אכול הדם [דברים י"ב] אתא לדם היכא דפירש אבל היכא דלא פירש מותר. וטעמא דדם דאסיר משום קרב לגבוה.
